<h1>חדושי הר"י מיגש</h1>
<h2>דף ז.</h2>
אשתכח השתא דמטלטל' בין יכול להוציאו בדיינין בין אין יכול להוציאו בדיינין, אם לא הוציאו עדיין הקדישו אינו מוקדש. ומקרקעא אם יכול להוציאו בדיינין אע"פ שעדיין לא הוציאו הקדישו מוקדש. ואם אינו יכול להוציאו בדיינין אע"פ שאילו תקפו אין מוציאין אותו מידו, כיון דעדיין לא תקפו הקדישו אינו מוקדש. והא דאמרינן במטלטלא אע"ג דיכול להוציאו בדיינין אם לא הוציאו עדיין אינו יכול להקדישו דוקא היכא דכפריה, דצריך להוציאו בדיינין, אם לא הוציאו עדיין אינו יכול להקדישו דומיא דגזל ולא נתיאשו הבעלים דצריך הוא לדיינין, אבל פקדונא דלא כפריה כיון דלא צריך להוציאו בדיינין הקדישו מוקדש, דקיימא לן ברשותא דמריה קאי. וכ"כ רבינו הרב ז"ל. ואיתמר נמי משמיה דגאון זצ"ל כותיה. ולענין מכר דינו כדין הקדש, כל היכא דמצי מקדיש מצי מזבין וכל היכא דלא מצי מקדיש לא מצי מזבין. וכד מעיינת בפרק מרובה [ב"ק ס"ח ע"ב] בענין גופה א"ר יוחנן גזל ולא נתיאשו הבעלים, משכחת דדין הקדש ודין מכר בהא מילתא כהדדי נינהו.
<h2>דף י.</h2>
נקיטינן השתא דארבע אמות של אדם קונין לו לענין מציאה, ואע"ג דלא אמר איקני. והוא דעמד ולא נפל עליה. אבל אי נפל עליה הא גלי אדעתיה דבנפילה ניחא ליה דליקני בד"א לא ניחא ליה דליקני. וכי קנו ליה ד"א, ה"מ בסימטא א"נ בצדי ר"ה, אבל ר"ה גופא דדחקי בה רבים א"נ בשדה שיש לה בעלים לא תקינו רבנן. ד"א של אדם קונות לו בכ"מ. פירוש לענין מציאה בלחוד. אבל לענין מקח וממכר לא קנה עד שימשוך. מ"ט תקינו להו רבנן דלא אתו לאינצויי.
